למה תנורי החום באינפרא-אדום שלכם נשרפים שוב ושוב (ואיך לתקן את זה באמת)
אם אתם משתמשים בתנורי חום באינפרא-אדום בלולי תרנגולות או באזורים אחרים עם לחות גבוהה, אתם כנראה כבר מכירים את הבעיות. הלחות היא סיוט אמיתי.
החלק המעצבן הוא שרוב התנורים ה”עמידים למים” לא נהרסים בגלל כשל ברכיב החימום. בדרך כלל, זו נקודת החיבור של החוטים שנשרפת.
הבעיה עם חומרי אטימה “זולים”
רוב חומרי האטימה הפשוטים או הסיליקון הזול אינם מסוגלים לעמוד בחום הגבוה. חשבו על זה: כשהתנור פועל, החומר האטום מתרחב; כשהוא נרגע, החומר האטום מצטמצם. זה קורה שוב ושוב. בסופו של דבר, נוצרים חריצים זעירים.
זו הנקודה שבה הלחות חודרת פנימה. היא פוגעת בחיבורים החשמליים, וכך נוצר מעגל קצר. אני רואה את זה כל הזמן עם חלקים זולים – ההדבקים שבהם נהיים שבירים ונשברים לאחר מספר מאות שעות של שימוש. כשהחומר האטום נשבר, העטיפה של החוטים מתרקבת, והתנור כולו נהרס.
איך אנחנו באמת מונעים את הדליפות
כדי למנוע את המעגלים הקצרים, צריך להשתמש בחומרי אטימה שיכולים לעמוד בעומס החום. אנחנו משתמשים בחומרי אטימה מסוג זכוכית-מתכת או בחומרים סירמיים מיוחדים. זה יוצר מחיצה אטומה בין החוטים החשמליים לבין האוויר הלח.
הסוד הוא להשתמש בחומרים שמתרחבים ומצטמצמים באותו קצב כמו החומרים ממהם עשוי התנור. כך אין חריצים, ואין אפשרות לחומר להיכנס פנימה. התנור נשאר אטום, גם כשהוא פועל בעוצמה מלאה.
כמה דברים שצריך לזכור
יש כמובן חיסרון: מכיוון שחומרי האטימה כה עמידים, התנור נהיה קצת יותר קשיח. אי אפשר פשוט לכופף את החוטים כמו בחוטים פלסטיים זולים. אם תכווצו את החוטים בזמן ההתקנה, ייתכן שהחומר האטום יישבר, וזה יפספס את המטרה.
בנוסף, יש לבדוק היטב את חוטי החשמל. לא משנה כמה התנור עמיד למים, אם החיבורים החשמליים נשחקים בגלל הלחות, זה עדיין יגרום לבעיות. ודאו שחוטי החשמל שלכם עמידים לאותו רמת חום כמו התנור עצמו.